השאיפה ההשלכנית היא לחיות חיים בהם התרומה לעולם גבוהה מהנזק. מאחר שעיקר ההשפעה שלנו על העולם היא דרך השפעתנו על הסביבה, וזו הולכת ומתעצמת כל הזמן, טבעי שעיקר המאמץ יתמקד בהשפעתנו על הסביבה. אך כיצד ניתן לחיות חיים בהם התרומה שלנו לסביבה גדולה מהנזק? הרי אנו פוגעים בסביבה כל עוד אנו צורכים משאבים ומייצרים זיהום, ולכאורה נראה שלא קיימת דרך לעזור, מפני שכל התערבות בטבע יכולה להזיק. אז איך אוכל לחיות חיים בהם אדע שלא הייתי נטל על העולם, ואף הועלתי? כיצד ניתן ליישם השלכנות?   א
 

כאן נכנס עיקרון חשוב שנכנה אותו: עיקרון הצמצום האקטיבי. בפשטות – אם אתייחס רק לחיי האישיים שלי, באמת לא אוכל לתרום לטבע – אלא רק לצמצם במידה זו או אחרת את הנזק. אך ישנם אנשים נוספים בעולם, שגם הם פוגעים בטבע – ואם אצליח לגרום להם לצמצם את הנזק, הרי שזו תרומה חיובית שלי לעולם. ניתן לצמצם נזקים של אחרים במספר דרכים, ביניהן: פיתוח טכנולוגיה ירוקה, חקיקה, והעלאת מודעות. ברשומה הזו אתמקד באפשרות השלישית, אשר איננה מצריכה סמכות מיוחדת או משאבים מיוחדים. א
 

בואו נחשב. נניח שמצאתי דרכים לצמצם את הנזקים שלי ב-10%. אני עדיין פוגע בעולם, אבל מעט פחות. כעת, נניח שהעברתי את הדרכים הללו ל-10 אנשים נוספים וגרמתי גם להם לצמצם את נזקיהם באותה המידה. בהנחה שכולנו אנשים ממוצעים, נגלה שהנזק שלי (נטו) לעולם הוא 90% מהאדם הממוצע, אך התועלת שלי שוות ערך למניעת 100% נזקיו של אדם ממוצע (כי מנעתי מ-10 אנשים 10% מהנזק שלהם). אז בסיכום הכולל, תרמתי לעולם יותר מאשר הזקתי לו. המשימה הזו לא פשוטה כלל, אבל היא אפשרית. וזה מה שאעשה כעת: אציג 5 כללים אשר מי שיקיים יצמצם את נזקיו בכ-10%, ואם הוא יעביר אותם לאנשים נוספים, הוא יוכל להפוך את מאזן ההשפעה שלו על העולם. כך כל אחד יוכל להעביר את הכללים האלו הלאה. א

רשימת הכללים: א
 

 א1. מדיניות "אפס-רכב": צמצום הנסיעה למינימום הדרוש. א

לא ניתן באמת להפחית את הנסיעה בכביש עד ל-0, אבל ניתן בהחלט לצמצם אותה באופן משמעותי ע"י שאיפה למינימום של הוצאת רכב פרטי בנסיעה לבד. פירוש הדבר הוא שכל עוד הדבר אפשרי, אבחר ללכת ברגל או לרכוב על אופניים. אם זה לא אפשרי, אבחר בתחבורה ציבורית. אם גם היא לא אפשרית – אחלוק את 

הנסיעה שלי עם אדם נוסף שגם הוא צריך להוציא רכב. אפשר כך לשאוף למצב בו כמעט לעולם לא אצטרך להוציא עוד רכב רק בשבילי. א

בדרך זו אצמצם את זיהום האוויר שנפלט מתחבורה – זיהום שהוא גורם משמעותי לסרטן הריאות, לוקמיה, פגיעה במערכת הלב, אסתמה, הפלות טבעיות, מומים מולדים, בעיות מוחיות, סכרת ועוד – הן בקרב בני אדם והן בקרב בעלי חיים. בנוסף, הרכב פולט גזי חממה שמאיצים את שינויי האקלים, ולעיתים גם פוגע ישירות בבעלי חיים.  א

אומדן צמצום הנזק: א

בהערכה גסה, מי שישמור על מדיניות זו יצמצם פי 2 את השימוש שלו בתחבורה, אשר אחראית על כ-40% מזיהום האוויר (בסיכום גס של פליטות החומרים השונים[1]), אשר מהווה כ-20% מהנזק הסביבתי שלנו. בסך-הכול: צמצום של 4% מהנזק הפרטי. א

 א2. החזרת מזון לסביבה: ייצור קומפוסט ושתילת צמח פירות חסכוני.  א

כשאנחנו גוזלים שטח, אנו פוגעים בכל בעלי החיים שהוא היה יכול לתמוך בהם והצמחים (המהווים מזון) שהיו יכולים לגדול בו. שתי פעולות שניתן לבצע כדי להחזיר מזון לסביבה ולתמוך בבעלי חיים, הן: התקנת קומפוסטר, אליו אשליך את כל שאריות המזון האורגני שלי, ושתילה של צמח מקומי וחסכוני – למשל גפן שיטפס על קיר הבניין או הבית. כך, שאריות האוכל שלי יחזרו למערכת האקולוגית במקום להיקבר באדמה (ולתפוס עוד שטח ולפלוט מתאן), וקיר הבניין/בית שלי יספק מזון לציפורים ופרוקי רגליים במקום להיות שטח שומם. א
 

אומדן צמצום הנזק: א

בהערכה גסה, אחזיר כך כמות מזון שגדלה על כ- 1.5 דונם של שטח פתוח בממוצע (כאשר משקללים גם שטחים פתוחים עניים במזון), ואלו מהווים כ-3% מטביעת הרגל האקולוגית של הישראלי הממוצע. א

 א3. להימנע משימוש בחומרי הדברה ביתיים, כל עוד זה אפשרי. א

חומרי ההדברה לא רק פוגעים בחיית המטרה (שגם היא חלק מהסביבה העירונית, ויצור חי שהאידאולוגיה ההשלכנית שואפת להתחשב בו), אלא גם בבעלי חיים אחרים, ע"י הרעלה משנית – למשל כאשר ציפור מנסה לאכול את התיקן, את העכבר או את החילזון אם יצאו מהבית אחרי שהורעלו. כמו כן, יש להימנע ממלכודות דבק או כל מלכודת אחרת שהורגת. א

במקום זאת, ניתן להשתמש בריחות דוחי מזיקים ובשיטות אחרות של הרחקה, כמו גם שיטות של מניעה. א

 א 4. הקפדה על סביבה חשוכה בלילה.א

אור מלאכותי גורם לנזקים עצומים לבעלי החיים השונים: הוא מונע מחיות הלילה לתפקד כמו שצריך[2], מונע מהן לנדוד ולהיזון ולהזדווג ולטפל בצאצאים, מבריח אותן ממשאבים, וגם מזיק לחיות פעילות יום שהשינה שלהן נפגעת ובעקבותיה גם הבריאות שלהן. לפי הערכות, עשרות חרקים בכל לילה יכולים למות סביב מנורת רחוב אחת[3], בהתאם לסוג המנורה, מה שפוגע במערכת האקולוגית כולה. לאור המלאכותי בלילה יש השפעות שליליות גם על הבריאות של בני האדם. א

 א

לכן, חשוב להקפיד על אורות מרפסת כבויים בשעות החושך, ועל תריסים סגורים (אם האור בבית דלוק). חשוב במיוחד להקפיד על חושך כאשר לנים בטבע. א

אומדן צמצום הנזק של כללים 3 ו- 4: א

בהערכה גסה, אור מלאכותי וחומרי הדברה משפיעים באופן משמעותי על ציפורים, פרוקי רגליים ויונקים קטנים (המהווים את רוב בעלי החיים בסביבת המגורים) עד לרדיוס של כ-30 מטרים סביב הבית, שפירושם שטח של 2.8 דונם. נעריך שכשליש מהפרטים בסביבה משלמים בחייהם או ברבייתם על חומרי ההדברה והאור, ונקבל כמעט דונם אחד. מאחר שקיימת עוד השפעה קטנה מעבר לרדיוס של 30 המטרים, ניתן להניח שההשפעה שקולה להרס בית גידול של דונם אחד, המהווה 2% מטביעת הרגל האקולוגית של הישראלי הממוצע – וזה הנזק שנחסך. א

 א 5. מדיניות "אפס-השפעה" בטבע, בעת טיולים.א

ירידה מהשבילים בטיולים (אם ברגל, אם באופניים ואם ברכב), השארת פסולת (לרבות בדלי סיגריות שמרעילים את הסביבה), הבערת אש, קטיפה ועקירה של צמחים, איסוף חיית בר לגידול ביתי, שיט בסירת מנוע – כל אלו פוגעים בטבע. הם מפריעים לבעלי החיים בטבע, רומסים אותם, מבריחים אותם ממשאבים ומטיפול בצאצאים, מפריעים להם להזדווג, פוגעים להם בבריאות והורגים אותם בדרכים רבות נוספות.  א

אומדן צמצום הנזק: א

אנו נאלצים להסתמך על הערכות עקיפות מאוד: מחקרים בקליפורנייה[4] מצאו שנסיעה אינטנסיבית של רכבי שטח מצמצמת את שפע היונקים והזוחלים בכ-45%. מספר זה הוא גבול תחתון לנזק של כלל הנזקים יחד (ולא רק נסיעת רכבים) כלפי יונקים וזוחלים בסביבה המדברית, אך הנזק הזה הוא חסם עליון של הנזק הממוצע, אשר מתקיים בסביבה שאיננה מדברית, והוא מחושב גם עבור עופות. לכן אנו נשארים עם אומדן מוערך של 45%, ונניח (בהיעדר מידע מדויק יותר) שזה גם אומדן הנזק עבור פרוקי רגליים. בישראל ישנם כ-8.5 מיליון דונם טבעיים פתוחים למטיילים, וכ-9 מיליון אזרחים. לכן הפגיעה הכללית של מטיילים שקולה לפגיעה בכ-0.425 דונם, שהם בערך 0.85% מטביעת הרגל האקולוגית. כדי להשלים את האחוז הזה ל-1, ניתן לאסוף בדלי סיגריות (ופסולת נוספת) בעת הטיול, לדווח על מפגעים, ולהעיר למטיילים אחרים כאשר הם יורדים מהשביל. א

ובזאת הסתיימה רשימת הכללים לצמצום 10% מהנזק. א

הערות: א

א. אומדני צמצום הנזקים הם הערכות גסות בלבד, וייתכן שהן רחוקות מהמציאות. מי שרוצה להיות בטוח יותר שהוא אכן מצמצם כמות גדולה מספיק של נזק, יכול לאמץ צעדים נוספים. א

ב. אחד הצעדים המשמעותיים שלא הוספתי לכאן הוא טבעונות. הסיבה העיקרית לכך שלא רשמתי אותה היא שמדובר בצעד מורכב יותר, שפחות סביר "להעביר אותו הלאה" בתור כלל ברשימה, ויש צורך בדיון נפרד עבורו. כמו כן, הרשימה מתמקדת בנזקים מידיים. א

ג. מפתה לחשוב שמספיק להעביר את הכללים האלו לפחות אנשים, מפני שממילא אם כל אחד יעביר אותם לאנשים נוספים – כמות המיישמים תגדל בקצב מעריכי ותעבור מהר מאוד את 10 ואפילו את 100. אך בפועל, לשכנע אדם בודד לאמץ את כל הכללים הללו זו לא משימה פשוטה כלל, ואין שום ערובה לכך שמישהו מהם אכן ישכנע אנשים נוספים. לכן, על כל אחד להניח שהוא השפיע רק על האנשים שהוא שכנע ישירות. א

ד. לכלל 2 ניתן להוסיף גם התקנת בית-מלון לחרקים, או תיבת קינון לציפורי שיר (לא בסמוך זה לזה).א

ה. בחישוב צמצום הנזק של כלל 5, קיימים שיקולים נוספים שמסבכים את החישוב: אמנם לא כל השטחים נפגעים ממטיילים באותה המידה (למשל, כ-13% מהשטח הטבעי הוא שטח של יערות וחורשים, בהם רכבי שטח לא יכולים לרדת מהשביל), אך ממילא האומדן של 45% הוא אומדן לנזק ממוצע ולא לנזק מקסימלי. כמו כן, מצד אחד מי שמקפיד על הכללים הללו לא ביטל לחלוטין את הנזק שלו בעת טיולים (עצם הנוכחות בטבע יכולה לפגוע בבעלי החיים), ולכן אומדן צמצום הנזק צריך להיות קטן יותר, אך מהצד השני ישראל צפופה פי 4 מקליפורניה, ולכן סביר שהפגיעה הכוללת גדולה יותר מהממוצע בקליפורניה.א